משחק הפוקר בין ירושלים לקהיר

הכנסת הטנקים לסיני, ללא תיאום עם ישראל, מציבה את שתי המדינות במסלול התנגשות. מה מסתתר מאחורי המסרים שישראל העבירה? וגם: פרטים חדשים על התר"ש של צה"ל, צה"ל מכשיר "לוחמי סייבר" והצבא במתח, גם בגלל מינויים חשובים שמתעכבים, כולל מינוי סגן הרמטכ"ל הבא. מדוע? השבוע בביטחון, טור שבועי של עמיר רפפורט, חמישי ב-14:00

שימו לב לתרחיש הבא: כוח טנקים מצרי חצה את תעלת סואץ ונכנס אל תוך סיני. גם בלי לבצע מהלך מלחמתי כלשהו - הוא הציב את ישראל בפני בעיה: האם להשלים עם ההפרה של הנספח הצבאי בהסכם השלום בין המדינות (הנספח שקובע כי סיני תישאר שטח מפורז מכוחות צבא), או לדרוש את הסגת הכוחות? ה לא תרחיש דמיוני, אלא מציאות. 

בתקופת שלטונו של חוסני מובארק השלום היה קר אך יציב. הגז ממצרים זרם בצינורות שהעשירו את קופת חברת אמפל בבעלות המיליונר יוסי מימן, שמימן באמצעות רווחיו את הפסדי ערוץ 10. איש לא יכול היה לפקפק בחוסנו של השלום שנחתם על ידי מנחם בגין ואנואר סאדאת. אבל העניינים מתדרדרים במהירות.

למעשה, את כל מה שקורה מאז המהפיכה במצרים בינואר 2011 ניתן היה לצפות מראש, אבל מה שמפתיע זה הקצב של החדשות הרעות. תהליכים היסטוריים שהיו לוקחים פעם כמה שנים, קורים בעידן הנוכחי בתוך ימים ואף שעות. האופן המהיר שבו ה"אחים המוסלמים" השלימו את המהפיכה במצרים, תוך נישול הצבא ממרבית מוקדי הכוח שלו, הימם גם את המודיעין הישראלי.

האתגר הידוע מראש להסכם השלום בין ישראל למצרים הגיע אף הוא השבוע - הרבה יותר מוקדם מהצפוי. למעשה, כמו ש"האחים המוסלמים" ניצלו את הפיגוע שבו נהרגו 16 חיילים מצריים סמוך לכרם שלום בתחילת החודש, כדי לערוף את ראשיהם של שר ההגנה וראשי הצבא, כך הם ניצלו את המצב בסיני כדי לאתגר את ישראל בהזרמת טנקים לא מתואמת. נכון, 20 הטנקים שנכנסו השבוע לשטח המפורז בסיני ללא כל תיאום, אינם מהווים שום איום צבאי אמיתי על ישראל, אבל האתגר שהם מציבים להסכם השלום הוא עצום.

קצת רקע: ישראל נאלצת לבלוע צפרדעים ולהסכים לכניסת כוחות צבא מצריים לאיזור המפורז בסיני כבר כמה שנים, מתוך מטרה לאפשר למצרים להילחם בהברחות הנשק לרצועת עזה, לכאורה. החל מינואר 2011 ישראל איפשרה הכנסה של לא פחות מ-7 גדודים ממוכנים לחצי האי. בחלק מהפעמים האישור ניתן בדיעבד, אחרי שהכוחות כבר היו בפנים. ובכל זאת, לא היה אז אף ספק שהמצרים עומדים מאחורי הסכם השלום ומקפידים לנהל כל מהלך מול ישראל.

זה לא המצב הפעם: העניינים החלו להתדרדר כבר אחרי הפיגוע בכרם שלום, כאשר המצרים דרשו להפעיל מסוקי קרב מסוג אפאצ'י כנגד גורמי הטרור הבינלאומי בסיני. הקבינט, לא פחות, אישר את פעילות המסוקים האלה, אבל לפחות המהלך היה מתואם. ואולם, אז הגיעה ההפתעה השבוע, כאשר 20 טנקים נכנסו פנימה ללא שום תיאום.

כניסת הטנקים צריכה לנפץ את האשליה שפני ה"אחים המוסלמים" במצרים ליחסים תקינים עם ישראל לאורך זמן. הם לא יכולים להכיר במדינת ישראל מסיבות אידיאולוגיות, וצריך להכיר בכך. גם החמאס עשה קולות של נורמליזציה בחודשים שבהם השלים את השתלטותו על רצועת עזה בשנת 2007, עד שחזר לסורו. ה"אחים המוסלמים" יגיעו בסופו של דבר לאותה נקודה, רק בפחות זמן, שכן התנועה המצרית והחמאס הפלשתיני יונקים מאותו בית מדרש - של ה"אחים המוסלמים" שצמחו במצרים כבר בחצי הראשון של המאה הקודמת. הם לא ממש מתייחסים ליישויות המדינתיות שקיימות כאן. מבחינתם, כל המזרח התיכון הוא חלק מח'ליפות איסלאמית.

מי שלא מבין לאן חותרים ה"אחים המוסלמים" במצרים כבר עכשיו, יבין את זה בהמשך בדרך הקשה, למרות שהלחץ שמופעל עליהם לקיים את הסכם השלום הוא עצום, בגלל התלות המצרית בארה"ב. כך או כך, ישראל עדיין ניצבת בפני השאלה כיצד להגיב על ההפרה הבוטה של הסכם השלום. המסרים למצרים מועברים על ידי קצינים בדרג מדיני שפוגשים את קציני הצבא המצרי, באחריות אגף התכנון, וגם על ידי דרגים גבוהים יותר בצה"ל, ועל ידי האלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש המטה המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, שבפועל משמש מזה שנים רבות כמעין שר לענייני מצרים.

האופציות שעומדות בפני ישראל הן לנקוט קו תקיף ולדרוש את הסגת הטנקים לאלתר, לדרוש את הסגת הטנקים בשפה רפה "לאחר שיסיימו את פעילותם", או להשלים עם ההפרה ולתרץ אותה. לטובת הטווח הארוך, האופציה הראשונה היא דרך הפעולה הנכונה. בפועל, נראה כי הקו הננקט הוא משהו בין  הדרך האשונה לשנייה - דרישה לסגת, אבל בשפה שיכולה להתפרש על ידי המצרים כאילו הם יכולים לסיים קודם את המבצע. 

כיצד יגיבו המצרים לעמדה הישראלית? יש פה משחק פוקר מותח.

פרטי התר"ש

העובדה שהסכם השלום עם מצרים נראה פחות ופחות יציב משבוע לשבוע חשובה במיוחד על רקע תכניות צה"ל לבניין הכוח. כפי שנחשף בטור זה בשבוע שעבר, השורה התחתונה של תכנית רב שנתית חדשה לצה"ל, תכנית "עוז" שאושרה על ידי המטה הכללי אך עדיין לא תוקצבה על ידי הממשלה, אינה מבשרת שינוי מהפכני בבניין הכוח במהלך החומש הקרוב.

צה"ל לא יקים מחדש עוצבות שנסגרו למרות האירועים הדרמטיים במצרים. משרד הביטחון וצה"ל ימשיכו לייצר טנקי מרכבה ונגמ"שי מרכבה (נמ"רים) גם אם בכמות מופחתת לעומת התכניות המקוריות. יצור המרכבה 4 יימשך לפחות עד 2022. עד אז יגיעו לכדי מימוש התכניות לפיתוח וייצור כלי רכב קרבי עתידי שיהיה טנק או משהו שונה לגמרי (החודש נחשף בישראל דיפנס על הקמתו של צוות בראשות תא"ל (מיל') דידי בן יואש, המרכז את התכניות לפיתוח הכלי הזה. כפי הנראה הכלי החדש יפותח בתיאום רב עם הודו, שעשויה להיות לקוח מרכזי שלו).

חיל האוויר שם את כל יהבו וכמעט כל תקציבו בתר"ש החדש על רכש של מטוסי אף-35 חדשים. הטייסת הראשונה של מטוס הקרב העתידי תתחיל להגיע לקראת סוף תכנית החומש, ב-2016 או 2017. צה"ל ינסה לדחות תשלומים בגין הטייסת השנייה (ותהיה טייסת שנייה), ככל האפשר לחומש הבא, כלומר לתר"ש שיתחיל ב-2018.

ומה לגבי חיל הים? מעבר לשתי צוללות חדשות, שיקלטו בחומש הקרוב, צה"ל אינו מקצה כסף ליצור ספינות טילים חדשות, למרות שהסטי"לים המתקדמים ביותר ("סער 5") הגיעו כבר לאמצע החיים שלהם, ועומדים לסגור 20 שנה בשירות. בצה"ל מגלגלים את האחריות על פיתוח הכוח הימי אל הממשלה, ורוצים לממן את ההצטיידות הבאה מכספי התמלוגים של הגז, בנימוק שפיתוח הכוח הימי דרוש כדי לאבטח את אסדות הקידוח שיוקמו בשנים הקרובות מול חופי הארץ.

ועכשיו, קבלו פרטים נוספים מתוך התכנית החדשה: במהלך החומש הקרוב צה"ל ישלים את פריסת מערכות השו"ב צי"ד (צבא יבשה דיגיטאלי) בגרסה המכונה "משואה 600" לכל יחידות היבשה, עד יחידת המילואים האחרונה ביותר. הפיתוח של "משואה 800" יימשך על ידי אלביט מערכות, אבל לא תהיה הצטיידות בגרסא היותר מתקדמת.

וגם זה יקרה - צה"ל יתחיל להצטייד באופן מיידי בגדוד רקטות מדויקות מסוג "כידון קסום" (מתוצרת תעש), ובהמשך יוקמו גדודים נוספים. בחומש הקרוב תחל הצטיידות בתותח מתנייע חדש לחיל התותחנים, במהלך שבו יוחלפו כל התומ"תים בתוך כ-20 שנה בסך הכל. לתומ"ת החדש יהיה טווח של 40 ק"מ וקצב אש מוגבר. עוד החלטה היא לצייד את חטיבות היבשה של צה"ל בכלי טיס בלתי מאויש חדש שייקרא "דוהר שמיים" (ראו חשיפה בעניין זה, שפורסמה השבוע באתר ישראל דיפנס). צה"ל יאיץ בחומש הקרוב תכנית המכונה "דף ירוק" להגנה על הטנקים והנגמ"שים בפני כמויות ענקיות של טילים נגד טנקים, שבהם הצטייד האויב. יירכשו גם פצצות מרגמה מדויקות, מוכוונות קרני לייזר.

סייבר

וזה אירוע קטנטן שאירע השבוע, אבל יכול להעיד על תהליך רב משמעות. המיקום – אכסניית בית יציב בבאר שבע. המשתתפים – סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר נוה, ראש העיריה רוביק דנילוביץ ועוד כמה מכובדים מקומיים. הנושא – טקס סיום מחזור ראשון של לימודי סייבר בבתי ספר בעיר, שנערכו ביוזמת יחידת האיסוף המרכזית של חיל המודיעין 8200.

למה הטקס הצנוע חשוב בכל זאת? משום שהוא מעיד על המאמץ העצום שעושה צה"ל כדי להכשיר דור חדש של מתגייסים בעלי זיקה ל"סייבר"- שכן מדובר באחת מזירות המלחמה החשובות של העתיד (גם של ההווה, למען האמת).

מי ימונה?

ואם כבר מזכירים את סגן הרמטכ"ל, אי אפשר שלא לתהות על כך שהרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, מתמהמה בפרסום ההודעה על המחליף שלו. על פי התכניות המקוריות, האלוף נוה, שחזר מן האזרחות כדי לשמש כסגן רמטכ"ל עוד בימי הרמטכ"ל הקודם רא"ל גבי אשכנזי, היה אמור לשמש בתפקיד לא יותר מאשר מחצית הקדנציה של גנץ, כשנה וחצי. בחצי השני של הקדנציה היה אמור להיות סגן נוסף, שיתמודד אף הוא על תפקיד הרמטכ"ל הבא.

הקיץ הוא עונת מינויים (למשל, השבוע החליף בתפקיד קצין תותחנים ראשי תא"ל רועי ריפטין את תא"ל דוד סוויסה, שפרש מהשירות), עם זאת המינוי לסגן הרמטכ"ל הבא מתעכב. האלוף גדי אייזנקוט, שסיים כבר לפני כשנה את תפקיד אלוף פיקוד הצפון, נחשב בעבר מועמד טבעי לתפקיד, אבל האם הוא ממשיך להעסיק את עצמו במשימות לא מאתגרות מבלי להיכנס ללשכת הסגן, משום שברק מחכה לדו"ח מבקר המדינה בעניין פרשת בועז הרפז, ששמו שורבב אליה בדרך זו או אחרת?

האם אלוף פיקוד המרכז לשעבר, אבי מזרחי, שגם נמצא ב"המתנה" הוא זה שימונה בסופו של דבר לסגן הרמטכ"ל הבא? ואולי דווקא האלוף גדי שמני, שעומד לסיים בקרוב תפקיד נספח בארצות הברית, אחרי שכבר היה נספח צבאי לראש הממשלה ואלוף פיקוד המרכז, ועדיין לא ידוע מה יהיה איתו? אגב, שמו של שמני מוזכר כמועמד גם לתפקיד מפקד זרוע היבשה למרות שהתפקידים שמילא בעבר נחשבים על פי ה"סולם" של צה"ל בכירים יותר.

מפקד זרוע היבשה הנוכחי, אלוף סמי תורג'מן, עשוי להתמנות לאלוף פיקוד הדרום (אחד המתמודדים מולו על התפקיד יכול להיות אלוף פיקוד העורף איל אייזנברג) - אבל גם המינוי בדרום בושש מלהגיע.

 הצבא במתח.

**

תמונות:

מטוס F-35 (צילום: לוקהיד מרטין)

סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר נוה (צילום: coming up)

אולי יעניין אותך גם